כ – 3% מהתינוקות, ועד 30% מן הפגים, נולדים כאשר דופן הבטן אינו סגור הרמטית, וחלק קטן מהמעי או מנוזלי הבטן עלול להיכנס לתוכו. קשה מאוד לזהות בקע טבורי אצל תינוקות לפני שגדם חבל הטבור נושר (בסביבות גיל שבוע ימים), ולאחר מכן הטבור ניראה כאילו הוא בולט יותר החוצה. כשהלחץ התוך בטני עולה, בזמן שיעול או עיטוש למשל, נוכל לראות כי הטבור מתנפח – הבקע הטבורי נפער ומתמלא.
ברוב המכריע של המקרים בקע טבורי אצל תינוקות ופעוטות ייסגר מאליו, ברוב המקרים עד גיל שנה אולם מקובל לחכות עד גיל 4-5 ולאפשר לבקע להיסגר מאליו. במקרה שהבקע לא נסגר, אפשר לשקול טיפול ניתוחי לתיקון בקע טבורי.
האם בקע טבורי הוא קילה?
"קילה" הוא בשפת העם מצב של בקע, בדרך כלל באזור המפשעה (וייתכן שגם באזור הטבור). בלעז מכונה המצב הרנייה. במפשעה, הבקע מתרחש בדך כלל באזור התעלה המפשעתית או באזור התעלה הפמורלית. גם בקע מפשעתי או "קילה" הוא בעיה נפוצה אצל ילדים, אולם היא בדרך כלל מתרחשת בגילאים מבוגרים יותר וכתוצאה ממאמץ (כמו למשל הרמת משא כבד ביחס לגודל הפעוט או עצירות עם עליה בלחץ התוך בטני לעיתים קרובות). קילה או בקע מפשעתי מתרחש אצל עד 10% מהאוכלוסייה, יותר אצל גברים מאשר אצל נשים, והוא עשוי להתרחש בכל גיל.
אנחנו חושדים שלילד שלנו יש קילה, או בקע – מה כדאי לעשות?
אם הוריו של פעוט יכולים לשים לב לנפיחות תת עורית באזורים אופייניים אצל התינוק, כמו למשל באזור הטבור או באזור המפשעה, חשוב לדעת כי נפיחות כזו עשויה להיות בקע – אזור חלש של רקמות שרירים ורצועות שדרכו עוברים איברי הבטן, כמו למשל המעי.
כל זמן שהבקע אינו מפריע, בדרך כלל ההמלצה תהיה להמשיך לעקוב אחר הבקע אולם לא לטפל בו בצורה ניתוחית. אצל תינוקות, הבקע עשוי להתנפח כאשר התינוק בוכה (והלחץ התוך בטני עולה), אולם כל זמן שאזור הבקע אינו משנה צבע, הופך רך או קשה יותר והתינוק אינו סובל מכאבים או רגישות באזור, חשוב להגיע לטיפולים שוטפים ולמעקב אצל הרופא או אחות טיפת חלב אולם אין הכרח לטפל בבקע.
אנחנו חושדים שהתינוק סובל מכאבים באזור הבקע – מה כדאי לעשות
אם התינוק, הפעוט או הילד שלכם סובל מבקע טבורי, קילה, מבקע מפשעתי או מבקע אחר, חשוב לשמור על מעקב וערנות לתופעות חריגות באזור הבקע. תופעות מדאיגות באזור הבקע עשויות להיות:
- רגישות: התינוק נע בעצבנות כשאתם נוגעים באזור הבקע, נרתע או בוכה.
- שינוי של צבע: אזור הבקע אדמומי או כחלחל יותר
- שינוי במרקם: אזור הבקע הוא רך או קשה יותר מבדרך כלל
- כשהתינוק נראה כאוב ו/או מקיא ללא סיבה
הטיפול בבקע טבורי או בקילה
בכל מקרה של בקע, הנטייה היא להעדיף ליווי ומעקב על פני טיפול כירורגי בתינוק, זאת בעיקר מפני שמעטים המקרים של סיבוכים כתוצאה מקילה או בקע, ולעומת זאת הליך כירורגי בתינוקות הוא אפשרי אולם כשהוא לא הכרחי, לעיתים הנטייה היא לדחותו.
במקרה שהתינוק סובל מכאבים, כשיש חשד לכליאה של הבקע (זאת אומרת שאזור הבקע מכיל איבר פנימי שיצא דרך הבקע ואי אפשר להחזירו פנימה, עניין מסכן חיים בעיקר כשמדובר בכליאה של חלק מהמעי שתשפיע על פעילות מערכת העיכול) או כשהבקע עולה על קוטר של 1.5 ס"מ, יוצע להורים בדרך כלל לשקול טיפול ניתוחי בבקע. הניתוח מבוצע כיום בהרדמה מלאה ובגישה זעיר ניתוחית (לפרוסקופית), באשפוז יום (התינוק יחזור הביתה לשנת הלילה שלו). ההליך הוא שכיח ובעל סיכונים נמוכים לסיבוכים, והוא בדרך כלל מספק פתרון איכותי לטווח ארוך במקרה של בקע שגורם אי נוחות, כאבים או אפילו מסכן חיים.
